1. פרטים אישיים: אלון ארצי, אליקים, 38, מנהל מרכז טכנולוגי להדרכות מחשבים, נשוי +4.
2. תפקיד ויחידה: רב סמל מתקדם, רס"פ בגדוד 9217, יוצאי גבעתי, פלוגה א'.
3. ספר בכמה מילים על שירות המילואים שלך החל מה7.10 ועד היום השמועות על גיוס מילואים בצו חירום התחילו בקבוצות הוואטספ של היחידה שלי. לשירות מילואים נקראתי ביום שבת בלילה 7.10, בצו חירום, באותו זמן היינו שבת אצל ההורים של אישתי ביקנעם, עידכנתי אותה שאני צריך להדרים כמה שיותר מהר על מנת להתחיל לקבל את הפלוגה, נסעתי הביתה לאליקים, ארזתי תיק, ללא ידיעה לכמה זמן אני הולך, אבל אני כבר ותיק במילואים אז לא לקח הרבה זמן להכנות.
באיזור 01:00 בלילה התחלתי נסיעה לצאלים, בסיס האם שלנו. כשהגעתי, רוב החבר'ה כבר הגיעו והתחיל הבלאגן. פתיחת מחסני החירום שלנו, החתמות של ציוד וכו'..
מהרגע שהגענו לקח לנו, כשעתיים לחייל את כל הפלוגה, ועלינו על הרכבים המבצעיים שלנו, לקראת נסיעה לעוטף ,לתת מענה להתקפה של החמאס.
משיקולים שאינם ידועים לי, לא התחלנו את הנסיעה וחיכינו בכלים ל"אור ירוק". חיכינו ככה עד אור ראשון של הבוקר, וכאשר הגיע הבוקר התבשר לנו שאנחנו עתידיים ל"התקפה שניה". הימים הראשונים נצבעו בהרבה בלאגן וחוסר ידיעה של מה עושים, ולכן התחלנו בהכנות עד שיתנו לנו את הפקודה.
לאט לאט התחלנו לקבל עוד ציוד: נגמ"שים, אמצעים לראיית לילה, נשקים מיוחדים ועוד. במקביל, חשבנו שאנחנו הולכים לאכול מנות קרב, אבל ראינו את עם ישראל היפה, פשוט הגיעו המוני אנשים עם המון אוכל, ה-מ-ו-ן אוכל, שזה לא נתפס בכלל.
ככה המשכנו בערך שלושה שבועות, שכללו הצטיידות נוספת, ואימונים. לאחר כ-שלושה שבועות קיבלנו אור ירוק והתחלנו להתארגן לכניסה לעזה, עולים על הכלים ונוסעים למעבר ארז, אישורים אחרונים, וכניסה.
נכנסו תחילה לבית חאנון, שם היה לנו כמה אירועים מאוד קשים שהפלוגה עברה, באותו זמן אני כרס"פ מארגן את הלוגיסטיקה של הפלוגה במעבר ארז, ואחד הרגעים הקשים ביותר שעברתי שם זו הצפייה לקבל המוני פצועים והרוגים שהם החיילים שלי. בנס לא היו לנו הורגים מהפלוגה, אבל כן היו פצועים בגוף ובנפש.
קיבלנו אותם והתחלנו תהליך של ריפוי.
בגלל שיש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה, החלטתי שאני מתמקד בשיחות עם החיילים שיצאו פגועים בנפש ובטראומה, וזה מאוד חיזק אותי. תהילה, אשתי, לביאה אמיתית, שבאותה תקופה הייתה בחופשת לידה עם תינוק שנולד ב-2.9, והוא בן חודש. בנוסף לעוד שלושה ילדים, היה מאוד קשה, אבל משפט שהיא אמרה שנתן לי לעשות את העבודה שלי במילואים בצורה שקטה כשאני יודע שהם מאחורי זה: "עכשיו זה צו השעה והעם צריך אותכם". |
