"לפני כמה חודשים נסיתי לקחת צעד הצידה" מספר האמן בנצי ברופמן שמאז השביעי באוקטובר מתעד ללא הפסקה את נרצחי וחללי הטבח והמלחמה. "הרגשתי קרע פנימי, שזה השתלט עלי וגובה מחיר פיסי ונפשי.
אני מצייר בלי הפסקה ונודד בעולם במסע הסברה והנצחה אינטנסיבי.
אבל אז פנה אלי נתי ממגדה בבקשה להציג את התערוכה במגידו, ובמקביל לקראת יום השנה השני של השבעה באוקטובר פנו אלי עוד משפחות, ביניהן קרובי משפחת אבן מקיבוץ בארי, ושוב הכל צף והבנתי שאני חייב להתגייס שוב, שאין לי את הפריבליגיה להשתחרר".
בנצי, ממגדל העמק, נשוי לאליזבת. לא למד ציור מעולם והוא אמן אוטודידקט.
עד השבעה באוקטובר ניהל עסק מצליח כאמן ציורי קיר וגרפיטי - צייר בארץ ובחו"ל, העביר הרצאות וסדנאות וצייר באירועים שונים. כך הגיע כאמן לייב ארט למסיבת הנובה ברעים, אליה סירבה אשתו להצטרף בגלל תחושת בטן מבשרת רעות.
ב-6.10 צייר כל הלילה ודיווח לאליזבת כי האוירה הנפלאה במקום היא של "עמק יזרעאל". לאחר שהשלים את הציור החליט בניגוד לתכנון לחזור הביתה ולא להשאר ללילה נוסף. ההחלטה הזו הצילה כנראה את חייו - באזור הבר בו צייר נרצחו כולם.
בבוקר העירה אותו אליזבת עם הדיווחים הראשונים ומיד החל לקבל טלפונים מאנשים שחשבו שהוא נמצא בשטח המסיבה.
"נכנסנו להלם", אומר בנצי, "ובעצם, כמו כולם, אני בהלם עד היום".
"יומיים אחרי יצאתי לפעולה הראשונה - הפעלות גרפיטי לילדים שפונו מנחל עוז, מגבים. המטרה - ניתוק, כיף, להסיח את דעתם מהסיטואציה לכמה שעות. חלקם בלי ההורים, ואני לא יודע, נרצחו? נחטפו?
מסע ההנצחה שלי התחיל ב-11.10, ארבעה ימים אחרי הטבח. אני מקבל טלפון ממשפחתו של ויטלי סקיפקביץ' ז"ל, שנהרג בכיסופים, עם בקשה שאנציח את זכרו בציור. מאותו רגע הבנתי שזה הייעוד שלי מעכשיו, והקמתי חמ"ל של תיעוד.
התחילו לזרום אלי עשרות ואז מאות פניות - רק באזור העמק היו כל כך הרבה חיילים שנפלו, כל כך הרבה משפחות שאיבדו את האהובים והאהובות שלהן בטבח ובמלחמה.
זה מה שעשיתי כל השנה הראשונה, לא עניין אותי כלום. רק ישבתי וציירתי. זה בעצם מה שאני עושה מאז.
אחרי שהצטברו עשרות ציורים החלטתי באפריל 2024 לעשות מהם תערוכה. רציתי לחזק ולתמוך במשפחות השכולות, ורציתי שיראו את המבט שלהם, את העיניים, את סיפור החיים המוחשי כל כך שהיה ונגדע. קראתי לתערוכה - 'הסתכלו להם בעיניים'.
במקביל התחלתי לצייר ציורי קיר ולעשות באמצעותם מסע הסברה בעולם.
ציירתי ציור קיר למען החטופים על בניין בגובה 20 מטר בברלין וציורי קיר במוקדי תיירות פופולריים בלונדון, יצרתי יצירה בלייב באירוע התרמה למען הנשים שנפגעו ב-7.10, ציירתי באירועים למען הילדים החטופים בחגיגות יום הולדתם, והעברתי הרצאות על המסע שאני עובר מאז ה-7.10 בשגרירויות ובקהילות היהודיות ועוד. "
עותקים של ציורי הקיר של בנצי הודפסו גם בחו"ל ונתלו באוסטרליה, ארצות הברית ובגאנה. פעילות ההסברה האומנותית של בנצי זכתה לחשיפה ותמיכה הן בעיתונות המקומית והן בעיתונים בחו"ל לצד התייחסויות רבות ברשתות חברתיות.
לאחר התצוגה הראשונה במכללת יזרעאל, התערוכה התקיימה שוב בחודש אוקטובר 2024 ומשם נדדה לאנגליה לכמה ערים שונות. בימים אלו מגיעה התערוכה להציג אצלנו במגדה – מרכז תרבות מגידו (אולם עין השופט).
בתערוכה מוצגים פורטרטים מקוריים על קנבסים בגדלים שונים בשילוב מיצג וידאו על גבי מסכי ענק, המתעדים את תהליכי היצירה בארץ ובחו"ל, מהתזת הספריי הראשונה ועד היצירה המוגמרת.
"בימים אלו אני מנסה לשלב לצייר גם דברים אחרים", אומר בנצי." אבל השבעה באוקטובר הוא לעולם חלק ממני ומהיצירה שלי. גם בציור תמים בוורוד יש מאחור פלטת צבעים שחורה, ודרכה אני מנסה להדליק אור".
התערוכה הוקמה בהתנדבות, ללא מטרות רווח.
