ראש השנה, נושא עמו מסורת עתיקה, המחברת אותנו למי שאנחנו.
שלום עליכם, שם בפיו של טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג" את ההסבר הבא:
"ודאי תשאלו: אם זה כל כך מסוכן,
למה אנחנו עדיין ממשיכים לשבת כאן?
התשובה מאוד פשוטה:
אנחנו ממשיכים לשבת כאן,
כי אנטבקה (או מגידו בשבילנו), היא הבית שלנו.
ואיך אנחנו מצליחים לשמור על שיווי המשקל?
גם התשובה לשאלה הזאת מאוד פשוטה:
מסתכמת במילה אחת, אחת בלבד:
מסורת!"
חשבתי השבוע על המילים האלו של" טוביה החולב" במסגרת המחשבות הכלליות שכולנו חושבים בימים הקשים האלה, מחשבות של ״מאין כוחות לשאוב״?
כשישבתי אל שולחן החג המשפחתי, או באירוע הקיבוצי, גם כשלקחתי את דגן נכדתי האהובה לראות את בלות הכותנה הענקיות (מסורת!) ואפילו הגשם שמגיע רגע לפני שמסיימים את קטיף הכותנה הוא מסורת... כשהייתי מאושר להיות עם אהוביי וחשבתי על אלה שלא זכו לכך, חשבתי על כוחן של מסורות כעוגן ונחמה הנותנת תחושת ביטחון.
במועצה שלנו יש יישובים ותיקים מאד, שורשיים, רבי דורות, עם היסטוריה, תרבות גאה וזהות ייחודית.
יש בינינו חילוניים ודתיים, יוצאי כל העדות, וכולנו חיים יחד, מתרפקים על זיכרונות ומסורות אבל גם מחוברים זה לזה כישראלים ויהודים שחוגגים את אותם חגים, מתפללים לאותו גשם ומבקשים את אותו עתיד.
בשבוע שעבר שמחתי והתרגשתי לקחת חלק בטקס חנוכת המקווה החדש במדרך עוז. אין צורך להסביר את חשיבותו של המקווה במסורת היהודית, אבל למרות זאת כבר שנים ארוכות, עמד המקווה במדרך עוז סגור לאור מצבו הרעוע.
בשיתוף פעולה בין רונית משה מהמועצה ואנשי מדרך עוז, הרב מנשה טיירי ואשתו הרבנית יעל טיירי, הרב חיים לוי, הרב אהוד גהלי, ובסיוע התורמים הנדיבים אברהם ויפית, גויס הסכום והתבצע שיפוץ יסודי במבנה וסביבתו. והתוצאה, מדהימה!
המקווה שלא נופל מהספא המפואר ביותר שראיתם, נחנך באירוע מרשים בהשתתפות רבות מנשות מדרך עוז וכל השותפים והתורמים.
ובתחילת השבוע התרגשתי ונהניתי בהרמת הכוסית המסורתית לכבוד ראש השנה בגילאור, עם ותיקי המועצה. אירוע שתמיד מצליח לחבר את כל הוותיקים מכל היישובים ליצירת תקווה משותפת.
כשראיתי את השמחה וההתרגשות על פני הנוכחים באירועים השונים, הבנתי כמה חשובות המסורות שלנו לחוזק הנפשי, הקהילתי, הלאומי.
יובל נוח הררי אומר שבני אדם חיים למען הסיפורים שהם מספרים מדור לדור – ההיסטוריה, האמונות, השייכות, המסגרת. לסיפורים האלו יש כוח להניע אותנו קדימה ולאחד אותנו. הסיפור הישראלי והיהודי נמצא באחת מתקופותיו הקשות ביותר, החברה הישראלית עומדת מזה שנתיים במבחן קשה מנשוא. אבל בכל סיפור יש את הפרק הבא. אז נקבל את השנה החדשה שנפתחה בגשמי ברכה בלב מלא תקווה, בכוחות חדשים להיאבק על הסיפור שלנו ולכתוב פרק חדש וטוב יותר.
שנה טובה!
שלכם,
גיל
