איך מתחילים בכלל סיכום של שבוע כזה?
מתנדנדים בין תקווה לדאגה, בין מוכנות בטחונית גבוהה לבין הפוגה תרבותית מרגשת וניסיון לנהל חיים נורמליים...
אז החלטתי הפעם להתמקד בטוב, בעתיד, בתקווה... את ההתייחסות למצב הבטחוני אשאיר לפעם אחרת.
ואם מדברים על טוב... אז פסטיבל מגדה. הפסטיבל ה-15 במספר מאז שנת 2009, ואיזה מוסד יפה, צבעוני, מרגש, מחבר, משמח ומחבק נוצר לנו כאן במועצה בחמש עשרה השנים האלו!
אלפי אנשים מכל רחבי הארץ השתתפו בשלל מופעי הפסטיבל שהיה השנה אחר, כי הכל אחר, אבל לא פחות ואולי אפילו עוד יותר מרגש. וכמו שמעיד נתי וירבה, מנהל תרבות מגידו, כל כך הרבה פעמים נשמעה האמירה "רק במגידו זה יכול לקרות – הנס הזה". נס שכלל את אנשי הגליל המפונים, שהתארחו אצלנו במסגרת פסטיבל גלילאו ואמרו ש"פה אנחנו מרגישים בבית", אתכם תושבי המועצה שרבים מכם אמרו שהפסטיבל השנה הרגיש כמו "לחזור הביתה", את הלוחמים משתקמים מבית הלוחם שלמענם ולמען רבים אחרים הפסטיבל יצא גם השנה מגדרו לספק תנאי נגישות יוצאי דופן בניצוחה של אורלי לוריא רכזת התרבות והנגישות במועצה.
תודה ענקית למחלקת התרבות שלנו, נתי, ליעוז, איילת, אורלי, וכל השותפים, לכל צוותי ההקמה והחיסול שעבדו ממש ימים ולילות, למחלקת הבטחון הבלתי נלאית שלנו, אליאב, חזי, אור, לכל המתנדבים הרבים רבים, פשוט תודה לכם על שני ימים של שמחה והתעלות נפש שמזכירים שיש עדיין שמחה ויופי ויצירה בעולם.
אירוע שני, בעל משמעות היסטורית, המייצר תקוות גדולות לעתיד, היה חשיפת "פסיפס מגידו" לעולם, במסגרת תערוכה מיוחדת במוזיאון התנ"ך בוושינגטון.
היתה זו הזדמנות חד פעמית מבחינתנו, לחשוף את הפסיפס לעולם ולהעביר את המסר "אם אתם רוצים לא רק לקרוא את התנ"ך אלא ממש לגעת בהיסטוריה, בואו למגידו"!
באירוע החשיפה, ייצגתי את מדינת ישראל וכמובן את מגידו, ביחד עם יפעת שרון - מנהלת הפיתוח האסטרטגי במועצה.
היעדים שהצבנו לעצמנו לא היו פשוטים:
• הבהרה שהפסיפס צריך לחזור למגידו.
• הטמעת הרעיון של החזרת הפסיפס והצגתו במיקום חלופי סמוך למקום מציאתו (ולא במתחם הכלא שייקח עוד זמן עד שיתפנה).
• חיזוק היחסים עם רשות העתיקות ובניית שיתופי פעולה.
• יצירת קשרים עם מוזיאון התנ"ך, כגורם סיוע משמעותי בבניית התערוכה, וקידום מכירות.
• חיבור לגורמי תיירות בארה"ב בסיוע שגרירות ישראל בוושינגטון ולמידת שוק התיירות הצפון אמריקאי.
• איתור תורמים פוטנציאלים.
• הבנת המוטיבציה והפוטנציאל של השוק התיירותי האוונגליסטי.
והתוצאות...? נהדרות.
קודם כל נותרנו נפעמים ופעורי פה מהתצוגה של הפסיפס במוזיאון שנבנה בהשקעה של מאות מיליונים... כל המוזיאון "לבש פסיפס", כולל הקרנה שלו באמצעות מסכי לד על תקרת המוזיאון, פיתוח תצוגות משנה והקמה לחיים של הדמויות המוזכרות בפסיפס, פשוט מרגש ומסעיר באמת, וממחיש כמה התגלית הזו חשובה.
פגשנו שותפים טובים ויצרנו קשרי עבודה שיסייעו רבות בתהליך הפיכת מגידו לאטרקציה תיירותית בינלאומית, וביניהם:
- שגרירות ישראל בוושינגטון
- נציגי משרד התיירות בארה"ב
- מוזיאון התנ"ך
- משקיעים פוטנציאלים שהביעו את רצונם להיות שותפים
- רשות העתיקות.
כמו כן הסתבר לנו בודאות שיש פוטנציאל שוק ענק המתעניין בנושא ועד היום לא שם את מגידו על מפת היעדים שלו. עולם התיירות האוונגליסטי לבדו מונה מאות מיליונים ברחבי העולם!
בשל עצירת תיירות החוץ לישראל השנה ובשנה הקרובה, החשיפה של הפסיפס בארה"ב מקדמת אותנו ולמעשה מהווה סוג של" פרסום חינם "שאנחנו מקבלים במהלך השנה הקרובה.
מצד שני, יש פעולות רבות שעלינו לקדם על מנת לנצל פוטנציאל זה. בין היתר אנו נדרשים להתחיל כבר עכשיו בהכנת תוכניות לבניית בניין מיוחד שיהווה את מרכז התצוגה לפסיפס, יחד עם תכנית תיירותית שלמה, שתכלול בניית מלון ואופציות לינה נוספות, מסעדות באזור ועוד...
הפסיפס יהווה מוקד משיכה, אבל יהיה רק חלק מתוכנית תיירותית נרחבת שתכלול את הסיפור השלם של האזור ההיסטורי שלנו (כאן נכנס גם נושא המיתוג שיהווה חלק מהתהליך האסטרטגי) ותקיף מוקדים ותחומי עניין נוספים.
בקיצור, חזרנו עמוסי תוכניות וקשרים חדשים, הצלחנו בזמן קצר מאד לארגן נסיעה משימתית וממוקדת ואני שמח להגיד שהרבה דלתות נפתחו. עכשיו צריך לעבור בהן ולהתחיל לעבוד קשה על מיזם שיכול לחולל שינוי עצום באזור שלנו, ברמה שקשה אפילו לדמיין, וכך גם ההזדמנויות הכלכליות והתעסוקתיות שיגיעו עמו.
בנימה אופטימית זו נסיים להפעם.
נקווה לימים שקטים וכמו תמיד נעשה את הנדרש על מנת להיות מוכנים גם למצב פחות שקט.
בתקווה לשבת שלווה ונעימה,
שלכם,
גיל
