20.2.25
הזעקה
השבוע אני לא יכול לכתוב.
יש המון מה לדווח, עשייה רבה, התקדמות בכל התחומים...
אבל היום אני יכול רק לזעוק!
לזעוק בכאב, בכעס ובעצב גדול.
כאב על ההפקרה, כאב על המתים, על החטופים שנחטפו מבתיהם בידי חיות אדם, שנשארו בחיים והמדינה לא השכילה לשחררם בזמן.
עשרות חברים ושותפים לדרך, איבדתי ב 7 באוקטובר. רבים נוספים נהרגו במלחמה שמתנהלת מאז.
אנחנו מנסים להמשיך בחיינו, להתבונן קדימה, לטפח תקווה... אבל יש ימים בהם המציאות מטיחה בנו את הכאב בכל הכח, בכל העוצמה... ועכשיו חוזרים אלינו עוד ארבעה חטופים בארונות.
הזעקה של אדוארד מונק נמכרה במחיר 120 מיליון $, לזעקה של שירי ביבס אין מחיר, לחייהם של כפיר ואריאל, אין מחיר... אסור שיהיה מחיר.
אפשר היה לשחררם, ניתן היה להציל את חייהם!
מנהיגות יהודית אמיתית, צריכה להיות מסוגלת לקבל החלטות קשות, להעדיף את חיי ישראלים על פני כל שיקול אחר.
ונקמת דם ילד קטן לא ברא השטן.
