"...וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים
אֲנִי יוֹדֵעַ עכשיו שֶיֵּש
שְנֵי מִינֵי זְמַן:
הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר
וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ..."
יהודה עמיחי, מגדולי המשוררים שחיו בארץ הזו, כתב את המילים שפתחתי בהם לפני כשמונים שנה, לשירה הכתובה אין זמן ומקום, או יותר נכון הן מתאימות לכל זמן ומקום, אך נראה שבשנים האחרונות, אלו מתאימות יותר מתמיד.
המציאות הישראלית שלנו נעה השנה בציר זמן בלתי אפשרי כמעט - יותר מחודש של מלחמה שהתחברה לחג הפסח (מי זוכר...) וזה התחבר להפסקת אש וליום השואה, והירי הבלתי פוסק בצפון פוגש כעת את ההכנות ליום הזכרון וליום והעצמאות, והחיבור הזה בין המועדים הלאומיים מקבל השנה זווית נוספת, מפוכחת וכואבת, על משמעות החיים בארץ הזאת. בשבוע החולף, כשביקרתי יחד עם עובדי המועצה בבתיהם של שורדי השואה החיים בינינו, הרגשתי שוב עד כמה "לזכור, ולעולם לא לשכוח" לצד "להיות עם חופשי בארצנו" אינן קלישאות, אלא דרך חיים.
מלחמת העצמאות, כשמה כן היא, היתה מלחמת קיום, מלחמתם של החייבים להגן על ביתם כי אין להם בית אחר, ואין לאן ללכת, אין לאן לחזור. מלחמתם של הנשארים בארצם בכל מחיר, של אלו שהגיעו רק אתמול בדרך לא דרך לאחר ששרדו את זוועות השואה, מלחמתם של המקימים צבא, של הקמים להגן על עצמם. חמישה דורות אחר כך, המלחמה הזו טרם הסתיימה.
מתוך הידיעה הזו בחרתי להדריך השבוע את עובדות ועובדי המועצה בסיור בין אתרי המורשת שלנו, ממש כאן 'בחצר שלנו'. התחלנו במערת הפלמ"ח, שם קיבלנו הסבר מאלף מדביר בשן על חשיבות המקום כמרכז אימונים של 'המחלקה הגרמנית' בפלמ"ח והחשיבות של מיקום המערה ליכולת לאמן ולהדריך את הלוחמים והלוחמות שראו לנגד עיניהם את הקמת מדינת ישראל.
המשכנו אל אנדרטת 'הר הגעש' של משמר העמק. שם, מול נוף העמק המרהיב, שוחחנו על הקרב ההיסטורי, קרב שהיה הרבה מעבר להגנה על קיבוץ אחד, זה היה קרב על האזור כולו ונקודת מפנה בלתי נתפסת במושגים של היום, נקודה שבה עבר הכוח המגן היהודי מבלימה להתקפה, מהגנה להכרעה. כאן באזור שלנו התקיים אחד הקרבות המכריעים על תקומתה של המדינה שלנו!
קשה לעיתים לתפוס שכל המורשת הזו התרחשה ממש כאן, בשבילים הפסטורליים שבהם אנחנו מגדלים היום את ילדינו ומשחקים עם נכדנו.
סיפרתי לעובדים על מיכה לין, אחיו של אבי, שזמן קצר לפני פרוץ המלחמה עוד הספיק לקנות אלפי כדורי תחמושת משכנינו בכפרים הערביים בסביבה. הם הסכימו למכור לו את התחמושת שתשמש להגנה עלינו, אך סירבו להבטיח שלא יתקפו (ואכן... תקפו)... זהו המזרח התיכון שלנו, אז והיום, מורכב, לא צפוי, ומחייב אותנו להיות תמיד עם יד על הדופק.
ביום שני הקרוב נתכנס ב"יד לבנים" כדי להתייחד עם זכרם של אלו שנפלו למען המשך קיומנו כאן. במשך כל יום הזכרון יעלו ברשתות החברתיות של המועצה שמות כל הנופלות והנופלים בני ובנות המועצה על פי יישובם. נזכור את מגיני האזור והארץ הזאת, את הלוחמים של אז ואת אלו של היום, ונהיה לצד המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל.
בתוך המציאות המורכבת של הצפון ושל המדינה כולה, אנחנו ממשיכים לשאוב כוח מהאדמה הזו ומהאנשים שבנו אותה, דור אחרי דור.
וגם בשבוע כזה, נאחל לכולכם, סופשבוע רגוע ורק בשורות טובות.
שלכם,
גיל
